פסק-דין בתיק ב"ל 4126-10-10

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 8.7.10 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער (להלן: ההחלטה).

2.         תמצית טענות המערער:

2.1        הוועדה לא התייחסה לחוו"ד של ד"ר דניאל משה.

2.2        הוועדה לא התייחסה לשיוני במצב המערער כעולה מממצאי בדיקת C.T מחודש 3/07. מאידך, קיימת סתירה בדברי הוועדה אשר מחד מציינת בפרק הממצאים ונימוקים כי אין כל שינוי בבדיקות ה- C.T  מאידך מציינת כי נמצא שינוי קל בבדלקה המאוחרת.

2.3        הוועדה לא התייחסה לעובדה כי המערער מקבל תרופות לשיכוך כאבים.

2.4        הרכב הוועדה חסר רופא תעסוקה כאשר אף לא היתה כל התייחסות עניינית לאישור רופא התעסוקה מכוחו התכנסה הוועדה ולעובדה כי המערער במקצועו ובעבודתו כטייח אינו מסוגל להמשיך עבודתו.

3.         תמצית טענות המשיב:

3.1        לעניין ההרכב, אין צורך בהכללת רופא תעסוקה בהרכב הוועדה. על פי התקנות, יש לכלול מומחים בתחום הפגימות ותעסוקה אינו אחד מהם, עצם העובדה שרופא תעסוקה חתם על אישור לפי סעיף 36, אין בה כדי לחייב מינוי מומחה בתחום זה.

3.2        לגבי ה- C.T, הוועדה מציינת שאין בממצאים כשלעצמם כדי להצדיק קביעת נכות, אלא ככל שיש הגבלות, קביעה שהיא לגיטימית מבחינה רפואית ואף הוכרה ככזו בפסיקה.

3.3        לגבי חוות הדעת של האורטופד, הרי שהועדה מציינת שאינה מסכימה עם ממצאיו ודי בכך כדי להוות הנמקה.

עיון בממצאי הוועדה גם מצדיק מסקנה זו, שכן בניגוד לנותן חוות הדעת היא מצאה כי התנועות מלאות ותקינות.

3.4        באשר לטענה, כי אין התייחסות לטיב העבודה של המערער, הרי שנושא זה אינו רלוונטי שעה שהועדה דנה בנכות.

הוועדה אינה מחוייבת להתייחס לטיפולים שהמערער עובר, הכוללים גם טיפול לשיכוך כאבים.

הוועדה לא חולקת על הטענה כי המערער סובל מכאבים ומציינת זאת גם בסעיף האבחנות, יחד עם זאת אין בעצם קיום כאבים שעה שאין הגבלות בתנועה כדי להצדיק קביעת נכות.

דיון והכרעה:

4.         השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין שניתן ביום 15.4.10 על ידי כב' השופט חסן בתיק 9079-06-09 אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה יועמד המערער בפני וועדה רפואית לעררים אשר תדון בעררו מיום 3.8.08 על החלטת וועדה מדרג ראשון מיום 1.7.08 אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו.

            הלכה פסוקה היא כי:

" משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162).

5.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין וכי יש לדחות את הערעור.